קו לקו
בסדרה קו לקו הציורים המושתתים על צילומים יוצרים הרחקה, הופכים את הציור לסוג של דוקומנטציה, כמו הוכחות דוקומנטריות, הבונות את הזיכרון דרך הציור. במקרה זה המציאות מצוירת בפסים, הפועלים כפילטר. אופן הציור בטכניקה שפיתחתי, המבוסס על זיכרון אישי שלי, יוצר נוכחות חזקה של הפילטר שדרכו נתפסת המציאות אצלי ומאוחסנת בזיכרון. הקונפרונטציה עם המגבלה האופטית היא תזכורת חיה של העיוורון. בציור אני בונה את הזיכרון של פעולת הציור עצמה. על ידי ציור הפסים במכחול דק, נצברים סימני הציור לקצב ולרישום זמן הפעולה שהצטבר. פסים מכל סוג מכילים, בו-בזמן, ריתמוס, טונים, מעקובת, תנועה, הרמוניה ופרופורציה. פסים ומוסיקה קשורים לסדר למערכת. המוסיקה יוצרת סדר בין האדם לזמן. הפסים יוצרים סדר בין האדם למרחב, מרחב גיאומטרי וחברתי. הציור מתחיל מרישום בשחור לבן, שאותו אני מעבדת בהיגיון מחשבי-בינארי. קווי הצבע מבוצעים בעבודת יד בצבע שמן או צבע אקרילי. הציור בנוי כולו מקווים אנכיים, כהים ובהירים לסירוגין. הדימוי מתגלה מתוך התכווצות והתפשטות של קווים כהים ובהירים, בין הצל לאור. הפסים פועלים כמטונימיות. הם מבנה שחוזר עד אין סוף. המבנה משתלט על הצורה, ואז מתקבלת פלסטיות יוצאת דופן. תכונה זו של הפסים נוצלה, במשך הדורות, והפסים שימשו כסימנים או כמרכיבים בסמלים שונים.
. M.Pastoureau, J.Gladding The Devil's Cloth: A History of Stripes and Striped Fabric
בציורים אלה אין רקע. הם מורכבים ממפגשים בין שני מרכיבים מנוגדים, תנועה מתמדת של מחיקה ובניה בין שני עולמות. תמיד ישנו 'אלמנט שלישי' – האור כנקודת משיכה, פיתוי כסימן שאלה. אופן הציור אינו מנתק את הראייה מהגופניות. הפרספציה היא של שטח פנים מהבהב, מבעבע ומגרה, היוצר חוויה גופית המדגישה את אלמנט ההפרעה.